רשמים משבוע של תרגול צ'י קונג, שתיקה וצום בשדה בוקר

עלי הדקל ברוח נשמעים כמו גשם
מה זה משנה?
להיות כמו הציפור והיעלים –
הם פשוט שם.

אחרי ההתלהבות הראשונית מהנוף ומהיעלים, המשיכה הזאת החוצה, חזרתי להתבוננות פנימה ורציתי להיות כמוהם: לשבת בשלווה.

הצפורים מצייצות,
הזבובים מזמזמים,
והיעלים שקטים –
אני, בכל אופן, לא שומעת אותם.

רגעים של הקשבה שקטה. לא מצפה לכלום, מנסה לא לחשוב על כלום. ופתאום אני שמה לב: הם לא משמיעים קולות. לא שזה חשוב. פשוט זה מה שאני קולטת ברגע הזה.

שמש צהרים.
מגבת לבנה על הראש
כמו כלה בחופתה.
ספסל העץ קשה –
להרפות לתוכו
להרפות לחיים.

הצום היה סוג של הרפייה לחיים.
בתור מי שרגילה לאכול לאורך כל היום, המעבר לשתיית מים בלבד במשך 5 ימים עורר שינויים עמוקים בתפישה שלי לגבי אוכל: מה זה אוכל בשבילי? האם הצורך הוא פיזי או מתחיל מהראש?
הרגשתי שאני משתחררת מסוג של התמכרות. כמו שהמורה הסיני שלי אומר: המודעות שלי נהייתה המאסטר ולא האוכל.
מאז שחזרתי, עברתי לאכילה במשך 8 שעות וצום של 16 שעות, ואני מרגישה מאוד טוב עם זה.

התרגול האינטנסיבי של הצ'י קונג – לבדי מדי בוקר ובשיעורים היומיים עם המורה מסין – העמיק את השקט. אני מרגישה את זה גם עכשיו – בתרגולים שלי ובטיפולי ההילינג שאני עושה.  

החוויה כולה היתה מאוד טובה, כך שהזמנתי לי את אותו החדר כבר לפברואר – לשבוע נוסף של שתיקה וצום.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s